"And in The END the LOVE you TAKE is Equal to the LOVE you MAKE"



  יצירת קשר  |   מי אני   |  הזמנת הרצאה  
1-מהלר-–-סימפוניה-מס-5-פרק
  • למוזיקה של גוסטב מהלר התוודעתי לראשונה ב-1987, בגיל 25. זה קרה עם הסימפוניה החמישית, ובהקלטה חדשה שיצאה אז  ב'דויטשה גרמופון' של סינופולי.  מיד אחריה רכשתי את הרביעית עם קאריאן, השלישית עם אבאדו ווינה, הראשונה עם שולטי-שיקגו וכך הלאה. אני זוכר שבתשיעית התלבטתי קשות בין שני הביצועים שיצאו אז: ההקלטה מ-1969 של הייטינק עם הקונצרטחבאו וההקלטה הדיגיטלית החיה של קאריאן-ברלין מ-1982 שהופיעה בדיוק אז על גבי דיסקים מלווה במחולות ובתופים של יחסי ציבור כפי שרק 'דוטשה גרמופון' יודעת לעשות.. בסוף קניתי את הייטינק בגלל הבונוס של 'שירים על מות ילדים' בשירתו של הרמן פריי…

     כמו רבים אחרים, שנשבו בקסם החובק עולם של הסימפוניות והשירים התזמורתיים שלו, הייתי חייב להתוודע לכל ביצוע חדש שאך רק יצא בדיסקים. צריך לזכור שבאותה תקופה של ראשית ימי הדיסקים, היה הקומפקט-דיסק מוצר נחשק ויקר לכל הדעות, וסימפוניה של מהלר המאכלסת שני דיסקים במחיר מלא (כל הדיסקים היו אז במחיר מלא..) לא היתה דבר של מה בכך לסטודנט תפרן כמוני.  שנתיים מאוחר יותר, כשכבר עבדתי כמנהל המחלקה הקלאסית בחברת התקליטים 'פונוקול' הדבר היה קל ונגיש יותר.

    במחצית השניה של שנות השמונים ובראשית שנות התשעים החל מבול הקלטות חדשות ומחודשות ליצירותיו של מהלר, שהפך עד מהרה להיות המלחין יקיר חברות ההקלטה, לצד מוצרט ובטהובן. בשנות השמונים הופיעו לא פחות מתשעה מחזורי סימפוניות: אליהו ענבל, קלאוס טננשטט, ג'וזפה סינופולי, ואצלאב נוימן, לורין מאזל, סייז'י אוזווה, לאונרד ברנשטיין (בפעם השניה), קלאודיו אבאדו ואדו דה וארט.

     אלה היו שנות הפריחה של חברות המוזיקה, שנהנו מהביקוש הרב להקלטות במדיום הדיגיטלי והפיקו הקלטות חדשות ומחודשות בקצב מסחרר. הסימפוניות של מהלר, על כל עושרן התזמורתי והטווח הדינמי שבהן, התאימו כמו כפפה ליד לטכנולוגיה החדשה ולשיווקה ע"י חברות המוזיקה. בשנות התשעים ותחילת האלפיים הופיעו הקלטות חדשות של מחזור הסימפוניות בניצוחם של ריקרדו שאיי, גארי ברתיני, דיויד זינמן, פייר בולז, מייקל טילסון תומס, יואל לוי, בנג'מין זנדר ומיכאל גילן. בנוסף לאלה הופיעו עשרות הקלטות לסימפוניות בודדות . אפילו דניאל ברנבוים, שמעולם לא נדבק במהלריה, הקליט 3 סימפוניות.

    לכל ההקלטות האלה הקשבתי, והרבה פעמים. רובן שוכנות אצלי על המדף עד היום. מהלר הפך אצלי לסוג של אובססיה. לא כמו בטהובן ומוצרט, אבל בהחלט היה שייך לעשיריה הראשונה של המלחינים האהובים עלי.

    בשנת 2008 ערכתי והפקתי עבור 'הליקון' מארז שאפתני ותובעני מאוד המאגד לראשונה (כן, כן…רק אח"כ הוציאו חברות המוזיקה הגדולות את מארזי ה-COMPLETE MAHLER שלהם) את כל יצירותיו של מהלר. משך קרוב לשנה האזנתי כמו משוגע אך ורק למהלר, משווה ביצועים בלי סוף, מחפש הקלטות נידחות ונובר בכל פיסת מידע הקשורה למהלר…

    מיד אחרי יציאתו של המארז לא יכולתי לשמוע מהלר זה שנתיים, ומאז האהבה היוקדת שלי למלחין התקררה עד מאוד. מיותר לציין שלא רכשתי הקלטות חדשות שהופיעו, למעט אלה של מנפרד הונק ב-EXTON.

     היום, שמונה שנים אחרי, אני יכול לומר שנרפאתי כמעט לגמרי מהמהלריה. נושא המוזיקה של מהלר התייצב אצלי. האובססיה נעלמה מזמן והיום אני מאזין למהלר במינון של פעם בחצי שנה לערך.  המהלריה התחלפה בתקופות של גילוי והתעמקות ביצירותיהם של מלחינים אחרים: בריטן, שנברג, זלנקה, שוסטקוביץ', מרטינו, הנדל, אופנבאך, קרמב, ויינברג, שרפנטייה, ראמו, לולי ועוד רבים אחרים.

    גם הטעם שלי בנוגע ליצירות ולביצועים של מהלר השתנה. היום (אם הייתי יכול..) הייתי משלב ביצועים אחרים במארז. היום מחזורי השירים (ו'השיר על הארץ') הם יצירותיו האהובות עלי, ומהסימפוניות בעיקר 7 ו-9.

    בסרטון המצורף אני עושה השוואה למספר ביצועים לפרק השני של הסימפוניה החמישית, היצירה הראשונה של מהלר שהכרתי.

  • השוואה של 7 הקלטות לתחילת הפרק השני של החמישית של מהלר. הביצועים שאהבתי:

    1. קאריאן-ברלין 2. ברנשטיין-וינה 3. ברשאי-תזמורת אירופה הצעירה 4. אבאדו-שיקגו
    מהלר 5 קריאן מהלר 5 ברנשטיין מהלר 5 ברשאי מהלר 5 אבאדו