"And in The END the LOVE you TAKE is Equal to the LOVE you MAKE"



  יצירת קשר  |   מי אני   |  הזמנת הרצאה  
שיחה-עם-צבי-אבני




פרופ' צבי אבני נולד בסארבריקן שבגרמניה בשנת 1927. בן שמונה עלה לארץ עם הוריו. כשהיה בן 14, יצא לעבודה כדי לסייע לאימו בפרנסת המשפחה, לאחר שאביו - נהג משאית - נחטף בתקופת המאורעות ולא נודע גורלו. את השכלתו הראשונה במוזיקה רכש לבדו, כאשר לימד את עצמו לנגן בכלֵי הנגינה שנמצאו בהישג ידו - אקורדיון, הרמוניקה, מנדולינה וחלילית. בן 16 החל ללמוד תווים ונגינה בפסנתר ואחר כך למד תיאוריה - בין היתר, אצל פרנק פֶּלג ואַבֶּל ארליך. ב־1953 החל ללמוד תיאוריה וקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בתל־אביב בהדרכת מרדכי סתר. את התואר קיבל רק לאחר שהשלים, בן 34, את תעודת הבגרות. בהמשך השתלם בארצות הברית במוזיקה אלקטרונית ובקומפוזיציה אצל אהרון קופלנד ולוקאס פוס. יצירותיו - יותר מ־120 - כוללות יצירות לתזמורת, קונצ'רטי, מוזיקה קמרית, יצירות סולו לכלי נגינה, מוזיקה קולית ומקהלתית ויצירות למדיום האלקטרוני. 24 שנים לימד קומפוזיציה, תיאוריה, מוזיקה בת ימינו ומוזיקה אלקטרונית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, ומשנת 1976 הוא פרופסור מן המניין. למשך שנה היה מלחין אורח באוניברסיטת בר־אילן, ושנתיים היה פרופסור אורח באוניברסיטת נורת' איסטרן בבוסטון. במרוצת שנות פעילותו שימש בתפקידים ציבוריים, בהם יושב ראש איגוד הקומפוזיטורים בישראל, יושב ראש ימי המוזיקה הבינלאומיים בישראל ויושב ראש המדור למוזיקה במועצה הציבורית לתרבות ואומנות. משנת 1993 ועד היום הוא יושב ראש הנהלת נוער מוזיקלי בישראל. שנים אחדות ניהל את הקונסרבטוריון העירוני למוזיקה בלוד והיה עורך גיתית, הירחון הנוער המוזיקלי בישראל, ויועץ מוזיקלי ללהקת המחול בת דור. עבודתו זיכתה אותו בפרסים, בהם פרס ראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1961 על לחנו לשיר שׂאֵנִי בְּמחול, וכן פרס אנגל, פרס האמנות של מדינת הסאר בגרמניה, פרס אקו"ם על מפעל חיים, פרס יצירה מטעם ראש הממשלה למלחינים ישראלים ופרס ישראל לשנת 2001.
  בהתפתחותו הסגנונית של צבי אבני ניתן להבחין בשלוש תקופות: תקופה ראשונה - סוף שנות החמישים וראשית שנות השישים. כאן ניכרת השפעתם של מוריו מרדכי סתר ובעיקר פאול בן-חיים. השפעה זו באה לידי ביטוי בכתיבה מודאלית ובמחויבות סגנונית לצורות המסורתיות ולרוח הים-תיכונית. לכאן שייכים "שלושה שירי לילה זעירים" על-פי מילותיה של לאה גולדברג, שלושה שירים מתוך "שיר השירים" 1955, "החמישייה לכלי נשיפה" 1959, פסטורל וריקוד לקלרנית ופסנתר 1957 ו"קשתות קיץ" לרבעיית מיתרים 1962 ועוד.[4] תקופה שנייה - אחרי שובו מארצות הברית בקיץ 1964 ועד תחילת שנות השמונים. כאן ניכרת השפעתה הבולטת של רוח המודרניזם האירופאי והאמריקאי והחיפוש אחר שילוב בין הסגנונות והטכניקות שהוא סיגל לעצמו בתקופת לימודיו בחו"ל לבין הרוח המסורתית והמחויבות למלודיה. לצד השילובים בין מזרח למערב שאפיינו גם את התקופה הראשונה, הופיעו שילובים חדשים, בין תיווי מסורתי לתיווי חדשני, בין טונאלי וא-טונאלי, בין הקלטה אלקטרונית לביצוע חי ובין המלודי למופשט.[5] יצירת המפתח לתקופה זו היא "הרהורים על דרמה" לתזמורת (1965), שזכתה להצלחה גדולה בארץ ובחו"ל במשך שנים רבות וכן "חמש פנטומימות" לאנסמבל קאמרי (1968), המבוססת על חמישה ציורים מפורסמים של ציירים בני זמננו ונכתבה לסדנת המלחינים הראשונה שאורגנה על ידי אבני במסגרת פסטיבל ישראל. הייתה זו היצירה הראשונה מבין יצירות רבות שבן הוא מתייחס לאמנות הפלסטית, עקב התעניינותו הרבה בציור עוד משנות נעוריו. לתקופה זו שייכות גם יצירות קאמריות כמו "מעבר לפרגוד" לרבעיית פסנתר (1979), "לדה והברבור" לקול וקלרנית (1975) ו"דימויים ליום חג" לתזמורת סימפונית גדולה (1970). מקום מיוחד תופסת בתקופה זו הסונטה השנייה לפסנתר "אפיטף" שיש בה גם התייחסות למיסטיקה יהודית ברוח רבי נחמן מברסלב (1979).[6] במדיום האלקטרוני יצר אבני בתקופה זו את "אפיזודות ליריות" לאבוב וסרט מגנטי (1972) ואת "סינכרומוטראסק" - פרודיה קוואזי-אקספרסיוניסטית עם טקסט של המלחין לזמרת-שחקנית וסרט מגנטי.[7] בתקופה השלישית שהחלה בתחילת שנות השמונים, ניכרת בסגנונו התקרבות מחודשת לטונאליות, דבר המורגש במיוחד בהתייחסותו למלודיה, שלעתים קרובות מזכירה מוטיבים בעלי אופי פולקלוריסטי יהודי. היצירות הבולטות בתקופה זו הן "מוזיקה תוכניתית 1980" לתזמורית סימפונית, ששלושת פרקיה נושאים שמות ציוריים וכן "מזמור לסנטור" בליווי תזמורת קאמרית (1982) ו"מטמורפוזות על כוראל של באך" (1985). מקום מיוחד תופסת בתקופה זו היצירה "אם זהו אדם" מחזור של חמישה שירים לסופרן ותזמורת סימפונית ע"פ פואמות של פרימו לוי שזכתה לביצועים רבים בארץ ובעולם. בשנות החמישים ועד תחילת שנות השישים, עסק אבני רבות גם בחומר פולקלוריסטי וערך עיבודים להרכבים שונים של למעלה ממאה שירים פופולריים. במסגרת עיסוקיו אלה הוא גם השתתף בתחרות פסטיבל הזמר של 1961 שבה זכה בפרס הראשון שירו "שאני עמך" למילים של רעייתו הראשונה, פנינה אבני (1927 – 1973)